כולנו מכירים את הסיטואציה המבאסת הזאת כשאנחנו עומדים ברמזור בפנייה ימינה, לפנינו תור ארוך של מכוניות והשעון מראה שאנחנו מאחרים לפגישה חשובה עם לקוח. כמו אזרחים טובים אנחנו נעמדים בתחילת התור ומחכים לתורנו. אך ממש רגע לפני ההגעה לרמזור מגיע "חוצפן" וחותך אותנו ואת כל הזמן הרב שחיכינו ומשתלב לפנינו. מה אתם מרגישים ברגע הזה? התשובה לשאלה הזאת היא כביכול, טריוויאלית. אבל אנחנו עוד נחזור אליה.
כיצורים רגשיים, מה שמפעיל אותנו בני-האדם אלו הרגשות שלנו, וזה לטוב ולרע. לרגשות שלנו יש משקל רב בקבלת ההחלטות, בתגובות ובתקשורת עם הסביבה. כשאנחנו ברגשות חיוביים אנחנו אפקטיביים יותר, בעלי אנרגיה טובה ובסופו של דבר – מצליחים יותר. ולהפך, כשהרגשות שלנו שליליים אנחנו בתפקוד נמוך יותר, פחות ידידותיים לסביבה, האנרגיה שלנו פחות טובה וכך גם התוצאות שלנו.
לכאורה, מה שמשפיע על הרגשות שלנו אלו האירועים שקורים לנו. אך האם ניתן לשלוט ברגשות שלנו? מודל אפר"ת מציע לכך תשובה חיובית. מודל זה מתאר את התהליך המוביל אותנו לתגובה על אירוע שהתרחש ולכן מסייע לנו להבין כיצד ניתן להשפיע על התגובה שלנו, שתשפיע על איך יראה המשך היום שלנו ועל האינטראקציה שלנו עם הסביבה שלנו.
ראשי התיבות של מודל אפר"ת הן "אירוע, פרשנות, רגש, תגובה".
בשרשרת הזאת, האירוע הינו החוליה היחידה שהינה אובייקטיבית לחלוטין. על פי המודל, לאחר שמתרחש אירוע מסוים אנו מעניקים לו פרשנות סובייקטיבית – פרשנות מנקודת המבט שלנו. אך ממה הפרשנות הזאת מושפעת? ממשתנים כמו מצב הרוח שלנו, מערכת היחסים שלנו עם עצמנו ועם הסביבה, ניסיון העבר ועוד, והיא זאת שמובילה אותנו לרגשות שונים של שמחה או עצב, כעס, חמלה, קנאה וכו'.
הפרשנות שלנו לאירוע הינה סובייקטיבית ועל כן יש לנו את היכולת לשלוט עליה, בקלות יחסית. אם נעצור לרגע את התגובה האוטומטית שלנו, נוכל להציע פרשנות אחרת לאירוע שיגרום לנו להגיב בצורה שונה ועם רגש אחר לחלוטין.
ולכן, כשנחזור לדוגמא איתה פתחנו, נוכל להציע פרשנות שונה לאירוע. אם נחליט להבין את אותו נהג "חוצפן" שעקף אותנו ואת התור ונדחף רגע לפני הרמזור, הרי שלא נתעצבן מהסיטואציה ואולי אפילו נרגיש טוב עם עצמנו שעזרנו למישהו להגיע הכי מהר שהוא יכול. אבל איך זה הגיוני אתם שואלים? בואו נחשוב שבתוך הרכב שעקף אותנו נמצאת אישה בהיריון שכורעת ללדת. לא תרצו לקוות בשבילה שהיא תספיק להגיע בזמן?
וכך אנחנו בעצם יכולים לייצר לנו בראש פרשנות שלא תגרום לנו לכעסים ולמצב רוח ירוד שילווה אותנו לאורך היום או לתקופה הקרובה, אלא תקדם אותנו ותשפיע עלינו ועל האינטראקציה שלנו עם הסובבים אותנו לטובה. וזה ממש לא רלוונטי אם הפרשנות נכונה או לא העיקר שהיא משפיעה עלינו לטובה.
אני רוצה לשתף אתכם בדוגמא מחיי האישיים. כשבני הקטן היה בכיתה א', ראינו שהוא מתקשה להבחין בין אותיות שנכתבות בצורה דומה, כמו "ר" או "ד". התגובה הראשונית בתור הורים הייתה תסכול וכעס שהופנה כלפי הילד, מכיוון שהיינו בטוחים שהוא לא מרוכז כי הראש שלו נמצא במקום אחר, במשחקים. שצף רגשות וכעסים הציפו אותנו במשך תקופה ארוכה, עד שבבדיקה מקרית עלינו על כך שלבני הקטן יש בעיית ראיה, הוא בעל מספר גבוה בעיניים והוא נזקק למשקפיים. תחשבו על כמה כעס ועוגמת נפש היו נחסכים אם היינו עוצרים לרגע ומחפשים פרשנות אחרת לעובדה שהוא לא מזהה את האותיות.
דוגמאות למקרים כאלו אפשר למצוא בלי סוף. אנחנו נתקלים בהן בחיינו האישיים, הזוגיים וכמובן המקצועיים. כשלקוח מבקש לקבוע איתנו פגישה דחופה כדי לדבר על התוצאות העסקיות שלנו, אנחנו לרוב נחשוב שהוא מאשים אותנו בחוסר מקצועיות – דבר שיוביל אותנו להרגיש נפגעים, מאוימים או חסרי ביטחון. התגובה שלנו תהיה שלילית, תוקפנית ומאשימה ועלולה להביא להפסקת העבודה בינינו.
אך אנחנו יכולים להציע פרשנות שונה לסיטואציה. בואו נניח שהלקוח באמת מתעניין במטרה לשפר את התוצאות, ביחד איתנו – וכבר אנחנו מרגישים יותר טוב. זה יגרום לנו להתמלא במוטיבציה, לנתח מקצועית את המצב בצורה הטובה ביותר, לחשוב על פתרונות אפשריים ולהבין שהוא שותף שלנו לדרך ושאנחנו יכולים להיעזר בו.
Comments